סיפורו של אלוף רפי אלדור

פרופסור רפי אלדור, בן 62,

אובחן כחולה בפרקינסון, הרופאים נבאו שעד 2014 יהיה במצב סיעודי .

הנבואה התנפצה אל מול המציאות:

פרופ’ אלדור עדיין מרצה, עובד, הולך, מתנהל עצמאית לגמרי, ובעיקר רוקד.

סיפור אישי מרגש ומלא השראה על התמודדות עם מחלה מבלי לוותר ולו לרגע קט.

” הפרקינסון נתן לי לגיטימציה להתחיל לרקוד “, אומר פרופ’ אלדור, המעיד על עצמו כי מעולם לא רקד, “פעם לא הייתי רוקד בחתונות. הייתי מסתכל על הרוקדים ומקנא. היום אני הראשון שרץ לרחבה”. בגיל 50, פרופ’ אלדור, מרצה בביה”ס למנהל עסקים בבינתחומי בהרצליה, שם לב כי הוא הולך באיטיות וגופו נוטה לצד אחד באופן א-סימטרי.

הוא פנה לרופאים, ועבר בדיקות שונות. זה לקח כמה שנים עד שהנוירולוג בישר לו את הבשורה הקשה: “אתה חולה בפרקינסון ומצבך ילך וידרדר במהירות”.

הרופא אף חזה שתוך שנים ספורות יהפוך לחולה סיעודי. בהתחלה מספר רפי, יש הכחשה, ואז התאוששות. כחלק מההתאוששות, ניסה פרופ’ אלדור למצוא לעיכוב התקדמות המחלה. הרופאים המליצו על מגוון פעילויות גופנית הטובה ביותר עבורו: טאי צ’י, צי’ קונג, מדיטציה, ריקוד ועוד.

למרבה ההפתעה, פרופ’ אלדור התחבר דווקא לריקוד.

כפרופסור מכובד, לא הייתי מפזז להנאתי בשעות הפנאי, הריקוד לא בא לי בקלות. זה דורש ממני המון התעקשות וכח רצון כביר. אין ספק כי כלכלה באה לי יותר בקלות מאשר לרקוד צ’ה צ’ה , צ’ה ורומבה. בהתחלה רקדתי פעם בשבוע, אט אט נשבתי בקסמי הריקוד וכיום הוא רוקד ואף מופיע כמעט מדי יום.

“כל הפרמטרים בריקוד הם פרדיגמה הפוכה לפרקינסון “, מסביר רפי את סוד הקסם, חולי פרקינסון הולכים כפופים, ובריקוד צריך להיות זקוף. חולים מאופיינים בצעדים קטנים, ובריקוד יש צעדים גדולים. חוץ מזה, המוסיקה משפרת ללא הכר את מצב רוחי ונפשי”.

לדבריו, קולגות שחזרו משהייה בחו”ל, הופתעו ואמרו שהוא נראה טוב יותר מאשר לפני חמש שנים. כששאלו אותו מה עשה כדי לשפר את המראה, החליט פרופ’ אלדור שהגיע הזמן לחשוף את סודו. פרופ’ אלדור צילם סרטון שהופץ ברשתות החברתיות ובו הוא רוקד עם הרקדנית אנה ארונוב, על רקע סיפורו האישי והדרך שעבר. “הבנתי כי אני יכול לעזור לאנשים עם מחלה נויירולוגית”, “הריקוד עושה אנטי אייג’ינג, ובפרקינסון הזקנה קופצת עליך בפתאומיות. הריקוד עוצר את הנסיגה וזה נהדר גם לאנשים שהם לא חולים”.

הרופאים נדהמו: כל המדדים השתפרו. כשהגיע לבית החולים לבדיקות תקופתיות, שאל אותו הרופא אם כבר נפל, כפי שקורה בשלב זה של המחלה. פרופ’ אלדור היה גאה לספר כי הריקוד מספק לו יציבות ואיזון.

הרופאים הופתעו כאשר בכל המדדים של הפעילות הפיסיקלית מוטורית, התברר שכנגד כל הציפיות, לא רק שהמדדים לא הידרדרו, אלא אף השתפרו וזכו לציונים חיוביים. פרופ’ אלדור הבהיר שלא מדובר בנס או קסם. הוא ממשיך לקחת את התרופות לאיזון המחלה, ומלבד ריקוד עוסק גם בפעילויות כמו טאי צ’י, צ’י קונג, שחייה ומדיטציה.

השילוב בין התרופות לבין הפעילות הפיסית האינטנסיבית, הוא הפתרון הנכון.

משנשאל רפי לגבי שאיפותיו אמר :

“השאיפה היא להחזיק מעמד בעשר השנים הקרובות, ושעד אז תימצא תרופה שתרפא או תעצור את ההידרדרות של המחלה. אני מאמין שזה יקרה”.